החלטה בתיק בש"א 473/06

זוהי בקשה לפטור את המבקשת ממחציתה השנייה של אגרת בית המשפט, כולה או חלקה.

המבקשת הגישה נגד המשיבות הפורמליות תביעה כספית ע"ס 3,811,937 ש"ח.

לאחר תחילת שמיעת הראיות הגישו הצדדים לבית המשפט הודעה משותפת על הסדר פשרה, בעקבותיה ניתן, ביום 12.9.05, פסק דין המחייב את המשיבות הפורמליות לשלם למבקשת 2,330,000 ש"ח.

ביום 13.11.05 נדרשה המבקשת לשלם את מחציתה השנייה של אגרת בית המשפט בסך כ-48,000 ש"ח. המבקשת משיגה על דרישה זו.

המבקשת טוענת כי לא חלה עליה חובת תשלום מחציתה השנייה של אגרת בית המשפט. לטענתה, יש לראות את התביעה כתביעה שנסתיימה על דרך של פשרה לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ומכל מקום, בפסק דין הנותן תוקף להסדר פשרה שבין הצדדים כאמור בס' 79א'(ב) לחוק.

עוד היא טוענת כי בית המשפט הפציר בצדדים, לכל אורך הדיון, לנהל הליכים לפשרה לרבות הליכי גישור. הצדדים אכן נזקקו לסיוע שני מגשרים, הרב דוד יוסף שליט"א והרב יואב בן-צור, מנכ"ל המשיבות הפורמליות, אשר סייעו לגשר בין עמדות הצדדים והביאו, בסופו של דבר, להסכם הפשרה שהושג מחוץ לכותלי בית המשפט. המבקשת טוענת, לפיכך, כי יש לראות בהסדר שהושג משום הסדר גישור כמשמעותו בס' 79ג' לחוק בתי המשפט.

המדינה, כבעלת דין בענייני אגרות, מתנגדת לבקשה.

לטענת המדינה, חלה על המבקשת החובה לשלם את מחציתה השנייה של אגרת בית המשפט עד שבעה ימים לפני המועד שנקבע לראשונה לשמיעת ההוכחות (תקנה 8(א)(2) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987). אף שבתביעה נתקיימו שני דיוני הוכחות, לא עמדה המבקשת בחובתה זו.

עוד היא טוענת כי הגישור הנטען איננו עומד בתנאים המנויים בס' 79ג' לחוק בתי המשפט ובתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993, ולפיכך אין לראות את הסדר הפשרה כהסדר החוסה תחת כנפיו של ס' 15 (ב) לתקנות בית המשפט (אגרות).

יש לדחות את הבקשה.

ראשית יובהר כי אין בסיומו של הליך בפסיקה על דרך הפשרה לפי ס' 79א'(א) לחוק בתי המשפט, או בהסדר של פשרה על פי ס' 79א'(ב) לחוק, כשלעצמו, כדי להשפיע על חיוב האגרה.

כבר הוכרע כי מתן פסק דין על דרך הפשרה לפי ס' 79א'(א) לחוק בתי המשפט, מהווה אקט שיפוטי בו מפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ומכריע בסכסוך, ולפיכך אין לראות בו משום סיום ההליך בפשרה לצורך ס' 15(א) לתקנות האגרות (רע"א 9493/04 עו"ד יורן קפון נ' מדינת ישראל ואח', תק-על 2005 (2) 3202). גם הסדר פשרה שעשו הצדדים, ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין לפי ס' 79א'(ב) לחוק בתי המשפט, אין בו כדי לזכות את התובע בפטור ממחציתה השנייה של אגרת בית המשפט, אלא אם נסתיים ההליך "לפני שהוחל הדיון בו" (תקנה 8(ג)(2) לתקנות בית המשפט (אגרות).

אשר לטענה כי הסדר הפשרה הינו בגדר "הסדר גישור" המזכה את המבקשת בהחזר האגרה, קובעת תקנה 15 (ב) לתקנות בית משפט (אגרות), כדלהלן:

            "15. החזרת אגרה בשלמותה

.

(ב) בית משפט רשאי להורות על החזרת האגרה אם הסכסוך הנדון בהליך הועבר להכרעה בבוררות או הסתיים בהסדר פישור כמשמעותו בסעיף 79ג' לחוק."

הזכות להחזר אגרה קיימת, אם כן, רק כאשר הסתיים הסכסוך בהסדר גישור כמשמעותו בס' 79ג' לחוק בתי המשפט. על פי הוראה זו ותקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993, שהותקנו בעקבותיה, "הסדר גישור" הינו הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם שהושג בסיומו של הליך גישור. הגיעו בעלי הדין להסדר גישור, מודיע על כך המגשר לבית המשפט, ובית המשפט רשאי ליתן להסדר תוקף של פסק דין (ס' 79ג'(ז) לחוק). על פי תקנה 9 לתקנות בתי המשפט (גישור), הסדר גישור ייחתם ע"י בעלי הדין, ועל המגשר "לקיימו בחתימתו".

בענייננו, הסדר הפשרה אשר הוגש לבית המשפט, איננו מזכיר כלל את הליכי הגישור, איננו נחזה להיות הסדר גישור ואיננו נושא חתימת קיום של מגשר. יתר על כן, אילו אכן סברה המבקשת כי בהסדר גישור עסקינן, יש להניח שהייתה טורחת ומבקשת עם סיום ההליך את החזר מחציתה הראשונה של אגרת בית המשפט.

יובהר כי גם אם אכן סייעו שני האישים הנזכרים לגשר בין עמדות הצדדים, בשלב כלשהוא של ההליכים, אין בכך בלבד כדי לפטור את המבקשת מאגרת בית המשפט או חלק ממנה. תקנות האגרות במתכונתן הקיימת אינן מאפשרות הפחתת אגרה מקום בו הליכי גישור צמצמו את המחלוקת שבין הצדדים וקיצרו את ההליכים (רע"א 9493/04 ענין קפון, שם).